מדריך מעשי לבניית טופס לכידת לידים שבאמת ממיר: למה רוב הטפסים מדליפים לידים, אילו שדות עוזרים מול אלה שמבריחים אנשים, חיבור כל פנייה למעקב מיידי, ומדידת כל המסלול מהטופס ועד עסקה סגורה.
עסקים שמפעילים מודעות, עמודי נחיתה, ייעוץ או בקשות הצעת מחיר ורוצים שיותר מהתנועה תהפוך ללידים אמיתיים שמטופלים.
- טופס קצר שתחום להמיר, לא לחקור
- כל פנייה מנותבת למעקב מיידי ובבעלותכם
- מסלול מדיד מצפייה בטופס ועד עסקה סגורה
טופס לכידת לידים הוא הנקודה הצרה ביותר בכל המשפך שלכם: כל הכסף שהוצאתם כדי להביא מישהו לעמוד רוכב על כמה השניות שהוא מבלה בהחלטה אם למלא אותו. רוב הטפסים מדליפים את התנועה הזו בשקט, על ידי בקשת יותר מדי, על ידי חיבור לכלום, או על ידי הפלת הליד לתיבה שאף אחד לא צופה בה. המדריך הזה עוסק בטופס שממיר, ולא פחות חשוב, מה קורה בשנייה שאחרי שמישהו לוחץ שלח.
משתי סיבות שמצטברות. ראשית, הטופס מבקש יותר ממה שהרגע מצדיק, כל שדה נוסף הוא סיבה לנטוש, וטופס שמרגיש כמו חקירה מאבד אנשים שהיו מוכנים לדבר. שנית, הטופס לא מחובר לכלום: פניות נוחתות בתיבה, המעקב ידני ואיטי, והליד מתקרר לפני שמישהו עונה. טופס ממיר כשהוא קצר מספיק לסיים ומחווט למעקב מיידי.
הכלכלה עושה את זה אכזרי. שילמתם כדי להביא את המבקר לעמוד, דרך מודעה, תוכן או הפניה, וכל שדה שאתם מוסיפים וכל שעה שאתם לוקחים כדי להגיב זורקים בשקט חלק מההשקעה הזו. טופס עם ארבעה שדות מיותרים וזמן תגובה של יומיים הוא לא טופס לכידת לידים; הוא טופס סילוק לידים עם כוונות טובות. התיקון הוא לא טופס יפה יותר. הוא פחות שדות ומעקב מהיר יותר.
שני המנופים, אורך הטופס ומהירות המעקב, חשובים הרבה יותר מצבע, קופי או ניסוח כפתור. תקלעו בשניים האלה וטופס בעל מראה ממוצע יעלה על יפה שמבקש יותר מדי ועונה מאוחר מדי.
כל שדה הוא משא ומתן קטן: אתם מבקשים מאמץ בתמורה למה שהטופס מבטיח. תבקשו רק את מה שאתם באמת צריכים כדי לעשות את הצעד הבא, ואת השאר תאספו בשיחה שאחרי.
חברת ייעוץ הריצה טופס "בקשת הצעת מחיר" של שבעה שדות, שם, חברה, גודל, תקציב, זמנים, טלפון והודעה ארוכה, ותהתה למה כל כך מעטים מסיימים. אחרי קיצור לשלושה, שם, אימייל ו"מה אתם רוצים לבנות?", ההשלמות בערך הוכפלו, והתקציב והזמנים שנהגו לבקש יצאו טבעי בתגובה. המידע לא אבד; הוא פשוט עבר לאיפה שאנשים מוכנים לתת אותו, השיחה אחרי שהם כבר אמרו כן.
הטופס הוא חצי מהעבודה; המעקב הוא החצי השני, והוא איפה שרוב הכסף באמת נזכה או נאבד. ליד שמגיבים אליו תוך דקות שווה הרבה יותר מאותו ליד שמגיבים אליו למחרת, כי אתם תופסים אותו בזמן שהכוונה עדיין חמה ולפני שהוא פונה למתחרה.
טופס ששולח לתיבה משותפת אין לו בעלים, אין לו רשומה, ואין לו מעקב אלא אם מישהו במקרה צופה. השינוי בעל התשואה הגבוהה ביותר הוא להפוך כל פנייה לרשומת ליד אמיתית עם בעלים מוקצה ותגובה ראשונה אוטומטית, כך שהליד נתפס על ידי המערכת ולא על ידי מזל. מהירות ובעלות מנצחות כל קופי חכם בטופס.
טופס שאי אפשר למדוד הוא טופס שאי אפשר לשפר. עקבו אחרי כל המסלול, לא רק פניות, כך שתוכלו לראות איפה הדליפה באמת ולתקן את זה במקום לנחש.
הסיבה לבנות את הטופס והמעקב כמערכת מחוברת אחת, ולא וידג׳ט טופס מוברג למייל, היא שזה מאפשר לעשות את כל זה: ליצור רשומת ליד אמיתית, להקצות בעלים, לירות את התגובה הראשונה, להריץ את הרצף, ולמדוד את כל המסלול במקום אחד. תארו את השדות ומה צריך לקרות בשליחה, והטופס נוצר מחווט למעקב ולרשומות שמאחוריו, שלכם למדוד ולשפר.
כמה שפחות שנדרש ליצירת קשר וניתוב הליד, בדרך כלל שם, אמצעי קשר אחד, ולכל היותר שאלת סינון אחת שבאמת משנה את הצעד הבא. כל שדה נוסף מוריד השלמה, ופרטים כמו תקציב וזמנים ממירים טוב יותר כשמבקשים אותם בשיחה אחרי שמישהו כבר אמר כן.
בדרך כלל כי המעקב איטי או חסר. טופס שמפיל לידים לתיבה משותפת אין לו בעלים ואין לו תגובה אוטומטית, אז לידים מתקררים לפני שמישהו עונה. הפכו כל פנייה לרשומת ליד אמיתית עם בעלים מוקצה ונגיעה ראשונה תוך דקות; מהירות היא המנוף הגדול ביותר על המרה.
ארבעה דברים: אישור מיידי לליד, רשומת ליד אמיתית שנוצרת (לא רק מייל), בעלים שמוקצה או האדם הנכון שמיודע, ותגובה ראשונה תוך דקות, ואחריה רצף כך שהליד אף פעם לא נשכח. רוב העסקאות נזכות בנגיעה השנייה או השלישית, אז המעקב לא יכול לעצור באחת.
עקבו אחרי כל המסלול: צפיות להתחלות להשלמות כדי לראות איפה אנשים נושרים, זמן לתגובה ראשונה כי הוא מניע המרה, ולידים למוסמכים לסגורים לפי מקור וטופס כדי להשקיע במה שמשתלם. בניית הטופס והמעקב כמערכת אחת מאפשרת למדוד את הכל במקום אחד.